בפרק זה נעסוק בתורת הדפוס ובהשפעתו על אופי העבודה שאותה תרצו להפיץ בציבור ■ כל השאלות שתהיו חייבים לשאול את עצמכם לפני שתיכנסו לבית הדפוס

לפני קרוב ל-600 שנה הומצא הדפוס בגלגולו המודרני. את המצאת הדפוס מייחסים ליוהן גוטנברג מגרמניה. שיטת הדפוס שהומצאה על ידי גוטנברג קיצרה בצורה משמעותית את משך הזמן הדרוש ליצירת כמויות גדולות של חומר זהה. "הדפסה" כמותית באמצעים טכניים הייתה קיימת לפני כ-1,000 שנה בסין באמצעות שיטה שנקראת ליטוגרפיה.

משחר האנושות ביקשו אנשים למצוא דרך להעביר מידע ומסרים להמונים. אם באמצעות חריטה על גבי אבנים ואם באמצעות כתיבה בדיו על גבי קלף. עם השנים פותחו שיטות שונות לקצר את משך הזמן הדרוש להכנת עותקים רבים של אותו מוצר טקסטואלי או ויזואלי עד שהגיע גוטנברג ששיטתו הפכה את הדפוס למהיר יותר (במונחי אותם ימים), זול ונגיש יותר עבור הציבור הרחב. פחות ממאה שנה לאחר מכן אנו מוצאים לא מעט בתי דפוס באירופה הנמצאים בידיים יהודיות. הספר הראשון שהודפס בדפוס גוטנברג היה כמובן ספר הספרים – התנ"ך.

גוטנברג אמנם מת בחוסר כל, אך הניח את היסוד למהפכת הדפוס ששינתה את העולם.


בוקסה:

תמצית תולדות הדפוס בסדר כרונולוגי:

בתחילה היו משתמשים במשטחי עץ עליהם היו חורטים את המסר אותו רצו להפיץ. את הלוח היו צובעים בצבע ואליו היו מצמידים גיליונות קלף או יריעות בד. לשיטה זו קראו תבליט. מאוחר יותר עברו לשימוש בפלטות אבן מוחלקות שעליהן ציירו את האותיות או את האיור שרצו להפיץ באמצעות חומר דוחה מים. לאחר מכן הרטיבו את האבן וצבעו אותו בצבע שמן. המקומות שהיו מכוסים בחומר דוחה מים קלטו את צבע השמן בניגוד לשאר חלקי האבן שנותרו רטובים. את האבן הצמידו באמצעות מכבש ליריעות נייר או כל חומר אחר והצבע עבר מהאבן אל החומר המודפס. שיטה זו נודעה מאוחר יותר בשם ליטוגרפיה.

גוטנברג לקח את שתי השיטות ושכלל אותן לכלל שיטה שנקראת "בּלֶט". בשיטה זו עשו שימוש בתבניות עץ ומתכת לתוכן הכניסו קוביות מתכת בגודל אחיד. על כל קובייה הייתה מובלטת אות אחרת. כך יכלו ליצור מילים ושורות שסודרו בתבנית הטקסטים המוכרים לנו כיום. על האותיות שבטבלת המתכת מרחו דיו/צבע והניחו על גיליונות הנייר. משקלן של התבניות על הנייר העביר את הצבע לנייר שספג את צורת האותיות. מאוחר יותר הניחו את גיליונות הנייר על גליל שאותו העבירו על תבנית המתכת.

בדומה לדפוס הבלט, ניתן למצוא גם את דפוס ה"שקע". כאן חורצים חריצים עדינים בלוח ההדפסה והצבע נכנס לחריצים ונצמד לדף הנלחץ על גבי לוח ההדפסה. שיטה זו הייתה בשימוש בבתי ספר רבים עד לפני עשרים שנה. זו היא מכונת השכפול המוכרת לרבים.

שיטה דומה היא שיטת ה"צילינדר" שעליו מולבש לוח אלומיניום גמיש. על הלוח חורצים את האיור או הטקסט אותו רוצים להדפיס. בעבר השתמשו בחומרים שונים על מנת לחרוץ חריצים אלו כיום עושים זאת באמצעות קרן לייזר. השיטה הזו היא למעשה שיטת האופסט השולטת כיום בענף הדפוס. גיליונות הנייר נצמדים לצילינדר עליו מונחת אותה פלטת אלומיניום וסופגים את הצבע שנקלט באותם חריצים.

על מוצרים אחרים שאינם נייר ניתן להדפיס באמצעות רשת חוטים צפופה שאטומה במקומות בהם לא רוצים להדפיס ומרווחת לפי כמות הצבע שאנו רוצים שיעבור. שיטה זו ידועה בשם "דפוס משי" והיא משמשת להדפסה על חומרים שונים שאינם ישרים וחלקים כנייר. הרשת גמישה ויכולה ללפף את הפריט עליו מדפיסים.

שיטה דומה המבוססת על שיטת הבלט, היא זו המכונה "פלקסו-גרפיה". בשיטה זו משתמשים בלוחות גומי בדומה לחותמות המוכרות לנו מהמשרד. גם כאן נעשה שימוש באותיות בולטות משוחות בדיו שעובר באמצעות לחיצה אל הפריט המודפס.

בעשורים האחרונים מתנהלת מהפכה חדשה – המהפכה הדיגיטלית – במסגרתה עבר ענף הדפוס טלטלה משמעותית. מכונות הדפוס עדיין משתמשות בגליל (תוף, בדומה למצוי במכונות צילום) אליו מוצמד הנייר. הגליל ממגנט אליו את הדף וצובע את האזורים שיש לצבוע לפי הוראות שהוא מקבל מהמחשב.

לצד השיטה הזו ישנן כמובן את מכונות ההזרקה שמזריקות דיו דרך נקבים קטנים. כמותן ניתן למצוא בכל משרד ובבתים רבים, אלו הן מדפסות הצבע המוכרות לנו. מדפסות הלייזר עובדות בדומה למכונות הדפוס הדיגיטלי ומכונות הצילום. כולן מוגדרות דיגיטליות בשל העובדה שהמידע נמסר כאותות דיגיטליים ומתורגם על ידי המכונה לשטחי הדפסה

 

הדפוס הוא עולם בפני עצמו, צבעוני ומרתק. המכונות אולי אפורות, משעממות ומסורבלות, אבל התוצאות? אפשר ללקק עם האצבעות. ממש כך. כיום ניתן להדפיס גם ריח וגם טעם(!) על גבי גיליונות נייר. שיטת ההדפסה המקובלת כיום היא האופסט (ראו מסגרת) ואין סוף לשיטות הגימור השונות.

בוודאי יצא לכם להיתקל בהדפסה של תות מובלט ומצופה בלכה uv סלקטיבית על נייר כרומו מט 300 גרם. ההמחשה כל-כך קרובה למקור עד כי ישנם כאלו שהיו שולחים את היד לקטוף את התות ולטבול אותו בשמנת… אבל זו רק הדפסה.

זה נכון, דפוס הוא עולם מרתק, אך מבלבל. מאוד מבלבל.

נתחיל בדוגמה הפשוטה ביותר: מעוניינים להדפיס פלייר? אין שום בעיה! כל דפוס, כמעט, מוכן לקחת על עצמו את עבודת ההדפסה. לכם נשאר להכין את הקובץ בצורה מתאימה להדפסה, ולתת הנחיות להדפסה. נשמע פשוט? אז זהו, שזה קצת יותר "מסובך".

כאשר תגיעו לבית הדפוס תישאלו מספר שאלות סטנדרטיות על מנת שאפשר יהיה לתכנן את העבודה ולתמחר אותה. הנה כמה מהשאלות שאתם חייבים לענות עליהן לפני שתגיעו לבית הדפוס. תשובה לא נכונה תעלה לכם הרבה כסף ולא מעט עוגמת נפש.

נמשיך עם דוגמת הפלייר. אוקי?

באיזה גודל תרצו אותו? על איזה נייר תדפיסו אותו? בכמה צבעים תשתמשו? כמה עותקים תרצו? האם תדפיסו את שני צידי הדף? האם תרצו גימור מיוחד? חיתוך חריג? קיפול או מספר קיפולים? האם תרצו איסוף והידוק?

איך מחליטים מה יהיה גודל הפלייר? האם גודלו יהיה לפי גודלו של הפלייר האחרון שמצא חן בעינינו? יכול להיות מאוד שכן, אבל צריך לקחת בחשבון שלגודל יש משמעות גדולה בחישוב המחיר.

כמעט כל עבודת הדפסה מודפסת על גיליונות בגדלים אחידים. ישנם כמה גדלים של גיליונות, ויש אפשרויות להדפיס על גיליון שלם, על מחציתו, על רבע ממנו ועל שמינית. גודל העבודה חייב להיות מותאם לגודל המודפס. אין אפשרות להדפיס על נייר בגודל שהמכונה אינה מסוגלת לקבל.

מצד שני, הדפסות בגודל מיוחד, שמותירות עודפים רבים מהגיליון ללא שימוש, עולות הרבה יותר. לפעמים תוספת של סנטימטר בודד לכל עותק גורמת לכך שמספר העותקים בגיליון יהיה פחות מה שמייקר את מחיר העבודה בחדות. לעיתים קרובות עדיף להקטין במעט את גודל העבודה המודפסת על מנת לחסוך כסף רב בעלות הנייר ובמספר ה"ריצות" (הפעמים שבהן עובר הצילינדר על גיליונות הנייר).

החיסכון אינו מתבטא רק בעלות ההדפסה. הנה, נניח ואתם מעוניינים להדפיס הזמנה, אם תבחרו בגודל שחורג ולו במעט מהסטנדרט תידרשו לרכוש מעטפות לפי גודל מיוחד. מעטפות אלו נדירות ויקרות בהרבה מאלו הסטנדרטיות. באותה מידה גם פרוספקטים בגדלים שונים שאינם עונים לסטנדרט, מצריכים עיטוף מיוחד בניילון, שליחה בדואר ועוד. כל סעיף כזה עשוי לשנות לחלוטין את תקציבכם. לכן, חובה להתייעץ לפני ההדפסה עם איש מקצוע שישקלל את העלויות ויסייע לכם לענות נכון על השאלות הרלוונטיות.


כמו למשל "על איזה נייר" להדפיס? כמה סוגי נייר אתם מכירים?

יש את הנייר הרגיל, זה שמדפיסים עליו במדפסת הביתית וממנו עשויות המחברות. נייר זה עונה לשם – "נייר נטול עץ". בינינו, הוא ממש לא נטול עץ, אבל זה כבר עניין לספרים העוסקים באיכות הסביבה. נייר זה משמש בדרך כלל להדפסת ספרים, חוברות שונות בצבע אחד, ניירת משרדית, מעטפות ועוד.

יש את נייר הכרומו. זהו נייר איכותי יותר מאשר נטול העץ, והוא מיועד לרוב להדפסות בצבע מלא (פרוצס – ראו מילון שימושי למונחי פרסום). נייר הכרומו עובר ליטוש מיוחד שמעניק לו את הברק והוא משוח בחומר הקרוי "קאולין". הצבע שיתקבל על גבי הנייר הזה יהיה "חי" יותר ומדויק יותר כך שנוכל לראות בו גוונים ותתי גוונים. ישנם סוגים שונים של ניירות כרומו. שני הבסיסיים הם נייר הכרומו המבריק ונייר הכרומו המט. את בחירת הנייר נעשה לפי אופי העבודה הנדרשת.

ישנו גם נייר עיתון. זהו נייר פחות איכותי משאר הניירות ומטבע הדברים הוא גם זול יותר. אתם בוודאי מכירים אותו טוב יותר משאר סוגי הניירות. ישנו גם נייר ממוחזר שדומה באופיו לנייר נטול עץ ומכיל מרקמים שונים בהתאם לסוג החומר ממנו מוחזר.

גם כאשר נחליט על איזה סוג נייר להדפיס, נידרש לשאלה על איזה משקל נייר נדפיס, או "עובי" נייר.

לכל נייר יש כמה עוביים שונים, המשפיעים על כמה תחומים. עובי הנייר נמדד בגרמים, שזהו משקל הנייר למטר מרובע. נייר של 90 גר' יהיה דק מעוביו של נייר במשקל 135 גר'. שניהם יהיו דקים משמעותית מנייר במשקל 300 גר'. לעובי הנייר יש השלכות על עמידות חומר ההדפסה. על איכות הצבע הנספג ועוד.

אם הנייר דק מידי יתכן ובצד אחד ישתקף חלק מהמודפס על צידו השני, לעובי הנייר יש השלכה גם על אופן הקיפול של הנייר – אם הנייר עבה מידי הוא "יישבר" בעת הקיפול ותתקבל תוצאה מכוערת וכלל לא מרשימה. יש דרכים לפתור את זה אבל בראש ובראשונה יש לבחור נייר בעובי המתאים למטרת ההדפסה.

ברור שבחירת סוג ומשקל הנייר תשפיע על מחיר העבודה.

ומה עם שאלת הצבע? בכמה צבעים תרצו את עבודת ההדפסה שלכם?

אם תרצו עבודה בשחור/לבן, תבקשו "צבע אחד". הצבע האפור נחשב חלק מהצבע השחור והוא מודפס בשחור ברשת עדינה יותר או גסה יותר מאשר זה השחור המלא. להדפסה בצבע אחד קוראים בטעות "שחור/לבן" אבל היא רלוונטית לכל צבע שתבחרו. זה עלול להשפיע על המחיר אך בצורה מינורית לחלוטין.

הדפסה "צבעונית" לגמרי היא הדפסה ב-4 צבעים. שמה המקצועי – הדפסת "פרוצס". תופתעו לשמוע – או שלא – אבל את כל 256 מליון הצבעים המוכרים בדפוס מפיקים בעצם מארבעת צבעי בסיס: אדום (מג'נטה) – מין ורוד עז; כחול (צ'יאן) – מעין טורקיז – כחול ירקרק; צהוב ושחור. ארבעת הצבעים הללו נקראים "צבעי פרוצס" על שם השיטה בה משתמשים להדפסה כזו – הפרדה ללוחות. כל לוח מעביר על גבי גיליונות הנייר צבע אחד מבין ארבעת הצבעים הללו.

אמנם כל הדפסה בכמויות מבוססת על לוחות אלומיניום, אבל הדפסה בצבע מלא דורשת הפרדה מקצועית לארבעת הלוחות שהזכרנו. לוחות האלומיניום מורכבים על מכונה בעלת 4 גלילים, הגיליון עובר ביניהם וכל גליל מורח עליו את שכבת הצבע הרצויה, עד שמתקבלת התוצאה הצבעונית.

בין הדפסת צבע אחד להדפסה ב-4 צבעים יש את שלב הביניים – הדפסה בשני צבעים. במקרים בהם אין צורך בהדפסה צבעונית ניתן לחסוך את מחיר הפקת הלוחות שאינם נדרשים וליצור תוצאה טובה בשני צבעים בלבד. הם יכולים להיות שחור וצבע נוסף המזוהה עם החברה, או שני צבעים אחרים לבחירתכם. יש לקחת בחשבון שצבעים מסוימים אינם מתאימים לטקסט רץ ואילו צבעים אחרים אינם תופסים את העין. שוב, שווה להתייעץ לפני בחירת הצבעים גם עם איש מקצוע בתחום המיתוג, נוסף על תחום הדפוס.

כיום יש הרבה בתי דפוס המחזיקים מכונות של חמישה לוחות ויש כאלו עם שישה לוחות. בבתי דפוס אלו ניתן להדפיס, נוסף על 4 צבעי היסוד שערבובם יוצר כמעט את כל הצבעים, גם צבע חמישי כלשהו. זה יכול להיות צבע מטאלי: כסף, זהב או כל צבע זוהר, מנצנץ או זרחני, ויש חברות מאוד גדולות שמדפיסות בצבע חמישי צבע פנטון (ראו במילון) המזוהה עם החברה עצמה, כדוגמת הכתום של 'אורנג".  בלוח החמישי או השישי אפשר להדפיס ריח או טעם ואף לעשות באמצעותו גימורים שונים כגון לכה UV סלקטיבי ועוד.

באילו לוחות נשתמש לעבודת ההדפסה. ישנו סוג של לוחות פשוטים יותר להפקות פשוטות וזולות. מדובר בלוחות מנייר. אין הכוונה ללוח מנייר דק אלא לוח שעשוי מחומר המבוסס על נייר. לוחות אלו אינם עמידים כמו אלו מאלומיניום ואינם מדויקים כמותם. לכן לא משתמשים בהם לכמויות גדולות וגם לא להפקות מעט יותר מסובכות. רוב השימוש בהם הוא להדפסות בצבע אחד, ובדרך כלל לא יהיו בהם רשתות – כלומר גווני אפור או גוונים מוחלשים של הצבע שבחרתם. כיום הולכים לוחות אלו ונעלמים מן העולם. בעיקר לאור העובדה שיש אפשרות להדפיס בדפוס דיגיטלי – בו המכונה מדפיסה ישירות מהמחשב, ללא הפקת לוחות. כאן אין הבדל בין מספר הצבעים שבחרתם – ועבודה צבעונית תהיה צבעונית בלי קשר למספר הצבעים המופיעים בה. מחיר ההדפסה ליחידה הוא יקר יותר, אך חוסכים את מחיר הלוחות. הדפסה כזו מתאימה לכמויות קטנות.

נניח שאנו יודעים מה גודל עבודת ההדפסה, על איזה נייר נדפיס ובכמה צבעים. עכשיו עלינו לענות על השאלה "כמה עותקים" אנחנו רוצים להדפיס.

אם אתם צריכים להדפיס כמה מאות עותקים, עדיף שתדפיסו בדפוס דיגיטלי אבל אולי דווקא כדאי לכם להדפיס באופסט אלא שבמקרה הזה תשלמו על 1,000 עותקים כי זו הכמות הקטנה ביותר שניתן להדפיס באופסט.

כאשר מדפיסים בדפוס אופסט, נדרשים להפקת לוחות (אותם לוחות אלומיניום עליהם למדנו לעיל). מחיר הלוחות אינו משתנה גם אם תדפיסו 1,000 עותקים או יותר מזה. רק מחיר הנייר וההדפסה משתנים לפי הכמות המודפסת. כך שייתכן שהפער בין הדפסת 350 עותקים להדפסת 1,000 עותקים אינו גדול כל כך ועדיף להדפיס יותר בתשלום מועט יחסית.

מחיר ההדפסה בדפוס דיגיטלי – בו אין מכינים לוחות – מחושב לפי יחידות מודפסות. כאן יש חשיבות רבה לכמות המודפסת. יתכן שבהדפסת 350 יחידות יהיה כבר כדאי להפיק לוחות. הכול כמובן בהתאם לעבודה שאתם מעוניינים להדפיס.

בהדפסות גדולות, של עשרות אלפי עותקים יתכן שעדיף בכלל להדפיס באפשרות פחות מוכרת – רוטציה – זו שיטת הדפסה מהירה, זולה יותר, אך איכות הצבע פחותה (ראו במילון). יש לשקול בכובד ראש ולהתייעץ עם המומחים בתחום.

ועכשיו בואו נעסוק ב"גימור". האם עבודת הדפוס שלכם דורשת "איסוף", "קיפולים" או "ביגים"? וכמה?

קיפולים זו מילה מוכרת וברורה, אבל מה זה ביגים? אז ככה. אם אתם מדפיסים רק פלייר אין לכם צורך בביגים או קיפולים. תוכלו להיות רגועים. אבל אם בחרתם להדפיס פרוספקטים למשל, תידרשו לקיפול. הנייר מקופל לשניים או שלושה חלקים. זהו קיפול שיכול להיעשות במכונה, או ביד.

כדי שהקיפול יצא מדויק גם בנייר שהוא עבה מעט יותר, מעל 200 גר', יש מכונה שמסמנת פס בולט, מעין מכה, על הנייר, זהו ה"ביג". אם מנסים לקפל את הנייר באזור המסומן הוא מתקפל כמעט מעצמו. ברוב ההדפסות של הזמנות סטנדרטיות משתמשים בביג כדי לסייע לקיפול ההזמנה. כמובן שגם זה כרוך בתוספת תשלום.

עד כאן עסקנו פחות או יותר בשאלות הסטנדרטיות. אבל ישנן שאלות שלא ישאלו אתכם אם לא תבקשו. אלו הן השאלות שנוגעות לשורה ארוכה של דברים שאינם נמצאים בתחום הסטנדרט.

יש דברים שאם לא תבקשו – אף אחד לא יחשוב לספר לכם, ולא בגלל שזה סוד או משהו דומה, אלא מכיוון שזה לא סטנדרטי. ישנן עוד אפשרויות רבות, כמעט אינסופית, של ביצועים רבים שאם לא תדעו שהם קיימים ולא תבקשו – לא תקבלו. הנה כמה דוגמאות:

למינציה – אם העבודה דורשת למינציה (מעטה כימי שקוף) הדפוס עשוי להציע לכם אותה. למשל, בכריכה של ספר. אבל אם לא חייבים את הלמינציה, למשל בהדפסת פרוספקטים, ואתם דווקא רוצים להשביח את הנייר עם התוספת הזו, תצטרכו לבקש. ישנם כמה סוגים של למינציה: מבריקה; מט וקפסולציה שבטעות נקראת גם למינציה אבל קשיחה יותר ויש מי שקורא לה "למינציה של גננוֹת".

לכה או לכה UV או לכה UV סלקטיבית – ישנם סוגים שונים של ציפויים המכסים את העבודה. יש לכה רגילה המבריקה מעט את התוצר המודפס והיא הזולה ביותר. ישנה לכה UV המבריקה יותר ומוסיפה עובי קל לעבודת ההדפסה, יש לכה עם גוון אפרפר מעט המעניקה גוון מתכתי לעבודה ועוד. קיימת אפשרות ליצור "לכה סלקטיבית" זו לכה המודפסת כצבע חמישי ומדגישה אזורים מסוימים, על פי בחירה.

פורפורציה – עושים בה שימוש רב בפנקסים. זו היא פעולת חירור הנייר בחורים קטנים וצפופים, כך שלמרות ששני חלקי הדף עדיין מחוברים – קל מאוד לתלוש אותם אחד מהשני בעזרת תנועת משיכה קלה. לרוב משתמשים בה לפנקסים כמו פנקסי קבלות, חשבוניות, כרטיסי הגרלה ועוד.

הדפסת רכב – במקרים בהם אתם מעוניינים להפיק עבודה צבעונית זהה לכמה מקומות, אך שבכל מקום יופיעו פרטים אחרים, למשל כתובת שונה על פלייר צבעוני זהה, אפשר להדפיס את הפלייר בכמה עותקים הנדרשים עם שינויי הכתובת, מה שידרוש הפקת 4 לוחות עבור כל סוג של פלייר. האפשרות החסכונית יותר היא הדפסת הפליירים ללא כתובת כלל, והדפסה נוספת על הפליירים הנוספים בצבע אחד – שחור, בה יודפסו הכתובות השונות בלבד. כשמה כן היא – רכב – שכן היא "רוכבת" על ההדפסה המקורית.

נומרציה – לעיתים אנחנו רוצים ל"מספר" את העותקים, כמו בהדפסת חשבוניות, כרטיסי הגרלה ועוד. המספור הרץ אינו נעשה באמצעות לוח הדפסה נוסף אלא על ידי העברת הפלט במכונה מיוחדת ה"מחתימה" אותו במספור רץ. כיום, עם התקדמות ההדפסה הדיגיטלית אפשר לתת למחשב לבצע את המספור בקלות יחסית ובדיוק רב.

שטנץ – ובעברית: תבנית. בדרך כלל מתכוונים לסכין שמכינים בהזמנה מיוחדת על פי קובץ גרפי. סכין זה יכול לחתוך את העבודה בצורות שונות – החל מצורות גיאומטריות עגולות או משולשות, וכלה בקווי מתאר מאוירים ומורכבים.

פויל – בן משפחה של ה"שטנץ". הוא משמש ליצירת הבלטה או הטבעה באמצעות תבנית שתוכננה מראש למקום אותו רוצים להבליט או לשקע. תבניות אלו גורמים לנייר לבלוט יותר בצד אחד ולהיות שקוע בצידו השני. כמובן שההבדל הוא בדרישת הלקוח. בדרך כלל הבלטות או הטבעות מגיעות עם תוספת של זהב או כסף. ניתן לראות הטבעות והבלטות בכריכות ספרים או בהזמנות יוקרתיות.

ישנן עוד תוספות וגימורים רבים ותקצר היריעה מלפרט את כולן. חשוב מאוד להיוועץ באיש מקצוע שיודע ומכיר את כל הניואנסים הקטנים שיעשו את העבודה שלכם ובשבילכם. זכרו שעבודת דפוס היא יצירה מושקעת. הרבה עמל מושקע בקובץ עד שהוא נשלח אל הדפוס, הרבה ממון מושקע בעבודת ההדפסה. כל החלטה קלה, או כזו שנראית קלה, גוררת בעקבותיה אינספור השלכות. חשוב להתייעץ עם גורם בעל ידע בכל אפשרויות הדפוס – וחשוב לא פחות – בעל ניסיון. יש לבחור בכזה שעוסק בדפוס שנים רבות, התנסה בהפקות שונות וראה את כל התוצאות.

בעל עסק! הרשם לניוזלטר ותתחיל לקבל טיפים שיחסכו לך הרבה כסף!

אפיון, עיצוב ובנייה: ROCKET

© כל הזכויות שמורות לגיל גרופ, 2017